צ'אנג ואנג בנקר נולדו בסיאם (תאילנד של ימינו) והפכו לתופעה עולמית שעל שמם נטבע המונח "תאומים סיאמיים". חייהם נעו בין קרקסים נודדים, עושר כלכלי אדיר, נישואים כפולים מעוררי סקרנות, וגם צדדים אפלים של היסטוריית העבדות האמריקאית.
צ'אנג ואנג נולדו ב-11 במאי 1811 בכפר קטן על גדות נהר המקונג בסיאם. הם היו מחוברים באזור עצם החזה והסחוס, וכפי שהתגלה רק לאחר מותם, הם גם חלקו כבד מאוחד. למרות המגבלה, השניים למדו לרוץ, לשחות ולעזור בפרנסת משפחתם שעסקה בגידול ברווזים ומסחר במלח.
בשנת 1829, כשהיו בני 17, הבחין בהם סוחר בריטי בשם רוברט האנטר. האנטר זיהה מיד את הפוטנציאל המסחרי הגלום בהם. הוא שילם לאמם סכום כסף, קיבל את אישורו של מלך סיאם, ולקח את האחים למסע הופעות בארצות הברית ובאירופה.
במשך כעשור סיירו צ'אנג ואנג ברחבי העולם. הם הופיעו במופעי ראווה, ביצעו פלאים פיזיים, אקרובטיקה קלה וקיימו שיחות עם הקהל . ההופעות שלהם זכו להצלחה מסחררת; הם נפגשו עם פוליטיקאים, אנשי אצולה ובני מלוכה. הפופולריות שלהם הייתה כה רבה, עד שהקהל החל לכנות כל זוג תאומים מחוברים בשם "תאומים סיאמיים" על שם מוצאם של האחים.
כאשר הגיעו לגיל 21, האחים החליטו לנתק קשר עם האנטר ועם האמרגנים שלהם, והחלו לנהל את עצמם. הם התגלו כאנשי עסקים ממולחים והצליחו לצבור הון רב באופן עצמאי.
בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19, עייפים מחיי הנדודים, החליטו האחים לפרוש. הם התיישבו באזור כפרי בצפון קרוליינה, רכשו אדמות וקיבלו אזרחות אמריקאית, תוך שהם מאמצים את שם המשפחה בנקר .
באפריל 1843 הם זעזעו את החברה השמרנית של אותם ימים כאשר נישאו לשתי אחיות מקומיות: צ'אנג נישא לאדלייד ייטס, ואנג נישא לשרה ייטס. הנישואים הללו עוררו סערה תקשורתית וסקרנות ציבורית עצומה.
חיי הנישואים שלהם היו פורים ומורכבים במיוחד:
יחד הם הביאו לעולם 21 ילדים (לצ'אנג היו 10 ושאנג היו 11).
כדי לנהל את חייהם הפרטיים, הם בנו שני בתים נפרדים במרחק של כקילומטר וחצי זה מזה. ההסדר היה נוקשה: הם בילו שלושה ימים בביתו של צ'אנג ואז שלושה ימים בביתו של אנג, כאשר האח שמתארח נכנע לחלוטין לרצונותיו וניהולו של האח המארח.
( בביתו של צ'אנג, אנג נשמע לחוקי הבית והסכים בשתיקה לפעילויותיו של אחיו (כולל חיי המין שלו), ולהיפך. בזמן שאחד האחים קיים יחסים עם אשתו, האח השני נהג להפנות את גבו, לקרוא ספר או להתעלם לחלוטין מהמתרחש).
לצד סיפור ההצלחה, חייהם בצפון קרוליינה כללו גם פרקים אפלים. כבעלי אדמות דרומיים, האחים בנקר קנו וניהלו מטעי טבק גדולים והחזיקו בעבדים שחורים, כולל ילדים עבדים. במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, הם תמכו בגלוי במדינות הקונפדרציה (הדרום) ואף שלחו שניים מבניהם להילחם בשורות צבא הדרום.
הפסד הדרום במלחמה וביטול העבדות הביאו עליהם משבר כלכלי כבד. בעקבות אובדן הונם, הם נאלצו לחזור בגיל מבוגר לחיי ההופעות והנדודים ברחבי ארה"ב ואירופה כדי לפרנס את משפחותיהם הענפות, אך לא הצליחו לשחזר את הצלחת העבר.
ככל שחלפו השנים, מערכת היחסים בין השניים החמירה. צ'אנג החל לשתות בכבדות וסבל מבריאות רופפת, בעוד אנג נותר פיכח ובריא. צ'אנג לקה באירוע מוחי ששיתק חלק מגופו, ואנג נאלץ פיזית "לסחוב" אותו עליו.
ב-17 בינואר 1874, בגיל 62, התעורר אנג וגילה שצ'אנג מת במהלך הלילה מחסימה בכלי דם במוח (או דלקת ריאות קשה). אנג נתקף בהלה עצומה. זומן רופא בדחיפות כדי לבצע ניתוח הפרדה חירום בניסיון להציל את אנג, אך זה היה מאוחר מדי. כעבור כ-שלוש שעות בלבד, מת גם אנג. הנתיחה שלאחר המוות קבעה כי אנג מת ככל הנראה מהלם ופחד (ומאיבוד דם עקב קשר בכבד המשותף).
השניים הותירו אחריהם מורשת רפואית ותרבותית עצומה. כיום, הכבד המשותף שלהם שמור במוזיאון מאטר בפילדלפיה, ולשניים יש כיום מעל ל-1,500 צאצאים ברחבי ארצות הברית, המתכנסים מדי שנה למפגשי משפחה המוניים.
צפייה בתגובה אחת
Placeholder - NO/OP