ברומא העתיקה, בלב הפורום (הכיכר המרכזית והלב הפוליטי, הדתי, המשפטי והמסחרי של העיר רומא ושל האימפריה הרומית כולה) השוקק, ניהל סוחר תכשיטים ממולח בשם לוקיוס חנות מפוארת. לוקיוס ידע כיצד להקסים את לקוחותיו העשירים, אך היה לו סוד אפל: הוא היה אמן בזיוף. בעזרת זכוכית צבעונית מלוטשת היטב וטכניקות ייחודיות, הוא יצר אבני חן מזויפות שנראו לחלוטין כמו אזמרגד, ספיר ורובי אמיתיים.
יום אחד, הגיעה לחנותו לא אחרת מאשר הקיסרית קורנליה סלונינה, אשתו של הקיסר גליאנוס. היא חיפשה את אבני החן היפות ביותר עבור מחרוזת חדשה. לוקיוס, שראה בכך הזדמנות לעשות את עסקת חייו, הציג בפניה "ברקת נדירה" – שהייתה למעשה חתיכת זכוכית ירוקה מלוטשת להפליא. הוא גבה ממנה סכום עתק של דינרים רומאיים, והקיסרית עזבה את המקום מאושרת.
השמחה לא נמשכה זמן רב. אחד מצורפי החצר של הקיסרית בחן את האבנים מקרוב כדי לשבץ אותן במחרוזת, ומיד זיהה את הזיוף הזול. הקיסרית זעמה על החוצפה והעלבון. היא פנתה לבעלה, הקיסר גליאנוס, ודרשה צדק ונקמה.
לוקיוס נעצר מיד על ידי המשמר הקיסרי. ברומא העתיקה, הונאת משפחת הקיסר נחשבה לבגידה חמורה, והעונש המקובל על כך היה מוות אכזרי בזירה. גליאנוס גזר עליו את העונש הנורא מכל: להיזרק לקולוסיאום ולעמוד פנים אל פנים מול אריה רעב ומטיל אימה.
השמועה נפוצה בכל רחבי רומא. אלפי אזרחים הגיעו ומילאו את יציעי האמפיתיאטרון כדי לחזות בהוצאה להורג. לוקיוס הובל אל מרכז הזירה, כשהוא רועד מפחד, לבוש בבגדי בד פשוטים וללא כל נשק להגנה עצמית.
הקהל השתתק. הקיסר גליאנוס ישב בתא המלכותי וסימן בידו להתחיל.
מדלתות הברזל התת-קרקעיות של הזירה נשמעו חריקות כבדות. השער החל לעלות אט אט. לוקיוס עצם את עיניו, התפלל לאלים וחיכה לרוץ לקראת מותו, כשהוא מדמיין את שאגת האריה שתהיה הדבר האחרון שישמע.
השער נפתח לרווחה, ומתוך החשיכה יצא החוצה... תרנגול קטן, פשוט ומבוהל, שהחל לנקר את החול ולקרקר בזירה.
הקהל ביציעים נותר בהלם מוחלט למשך כמה שניות, ואז פרץ בצחוק רועם שהרעיד את כל רומא. לוקיוס פתח את עיניו, הביט בתרנגול, ולא האמין שהוא עדיין בחיים.
הקיסר גליאנוס נעמד, סימן לקהל להשתתק, והכריז בקול רם משפט שהפך להיסטוריה:
"הוא תרגל רמאות והונאה כלפי אחרים, וכעת הרמאות וההונאה תורגלו עליו" (Imposturam fecit et passus est).
הקיסר, שקיבל שבחים רבים מהעם על חוכמתו, חוש ההומור והרחמנות שלו, סימן לחיילים לשחרר את לוקיוס לחופשי. הסוחר המבוהל קיבל את חייו בחזרה, אך למד שיעור שלא ישכח לעולם – הוא חזר לביתו מושפל, כשהוא יודע שכל העיר רומא צוחקת עליו ועל "עונש התרנגול" שלו.
הסיפור מופיע ב-Historia Augusta– (אוסף עתיק של 30 ביוגרפיות בשפה הלטינית העוסק בקיסרי האימפריה הרומית בין השנים 117 ל-284 לספירה) ספר שחוקרים מודרניים רבים מזהים בו לא מעט סיפורים בדויים, אנקדוטות מוגזמות ובדיחות פוליטיות שיוחסו לקיסרים כדי להאדיר את חוש הומור שלהם או לשעשע את הקוראים.