גשם זלעפות מצליף בחלונות הזכוכית הכהים של מוזיאון ד'אורסה. פריז קפואה, אבל בתוך האולם המרכזי הדם קופא מסיבה אחרת לחלוטין. הבלש לשעבר גבריאל שטרן עומד מול המסגרת המוזהבת. היצירה 'דיוקן של אור וצל' – נכס מופת מהמאה ה-17 בשווי 120 מיליון דולר – נעלמה כלא הייתה. לא נשמעה שום אזעקה. חיישני הלייזר המתקדמים ביותר לא זיהו שום תנועה. מערכות האבטחה פשוט קרסו בגלל קצר יזום של שלוש שניות בדיוק בחצות הלילה – השבתה מתוכננת היטב שחייבה גישה פנימית אל לוח החשמל המרכזי. שטרן אינו מאמין במקריות. הוא כורע על רצפת הפרקט הקרה, שולף פנס UV זעיר ומאיר את שטח הפריצה. במרכז הכתם הזוהר נחשפת חתימה אכזרית: חותם שעווה אדום ובו הטבעה של שעון חול. ה'אדריכל' הכריז מלחמה.
כיצד הגיע שטרן לציריך תוך שעות ספורות? הניתוח הפורנזי המהיר של תרכובת השעווה גילה רכיב נדיר של דבורים המיוצר אך ורק בבית מלאכה אחד בסמטאות העתיקות של ציריך. שטרן צועד בשלג הכבד, גופו דרוך ועיניו סורקות כל צל. בדיוק כשפרץ את דלת העץ האפלה של משקם האמנות רוברט מילר, המתינה לו הפתעה. הישיש ישב שם מתוח, ידיו רועדות מעל שולחן העבודה. 'ציפיתי לך, בלש', לחש מילר והושיט מכתב קלף נושן. הוא הסביר מיד כיצד נקלע למלכודת: 'האדריכל סחט אותי כדי שאיצר עבורו את החותם, אבל הוא לא מחפש כסף. מתחת לשכבת הצבע העליונה מוסתר צופן גיאוגרפי עתיק. הוא השאיר לך הזמנה: תגיע לוונציה עד מחר בחצות, או שהיצירה תופחם לאפר והסוד ייקבר לנצח'.
הזמן אוזל. המכתב שקיבל מילר הכיל קואורדינטות שהובילו ישירות לארמון פיזאני בוונציה, שם נערך נשף מסיכות סוער. שטרן נטמע בין החוגגים, פניו מוסתרות במסיכת קטיפה שחורה, ליבו פועם בקצב מסחרר. לפתע ננעל מבטו על דמות במסיכת עורב מוזהבת הניצבת במרפסת. במבט חטוף אחד, הדמות הבינה שנחשפה – וזינקה ללא היסוס מגובה שתי קומות ישר אל תוך גונדולה שחורה ומהירה שחיכתה מונעת בתעלה. שטרן לא מהסס, קופץ לסירת מנוע קטנה ופותח במרדף פראי. המים הכהים ניתזים על פניו, החרטום חותך את הגלים בין סמטאות המוצפות וגשרים נמוכים, כשהרוח והחשיכה מאיימות לרסק את הסירה ולהטביע את הקצה היחיד שנותר עלי אדמות.
המרוץ הגיע לשיאו הדרמטי. במהלך המרדף בוונציה, הצליח שטרן להנחית מכה על גב יריבו ולהפיל מכיסו מכשיר ניווט לווייני מקודד. האות הוביל אותו ישירות ללב הקור המקפיא של איסלנד – בונקר פלדה מבודד המוסתר על פסגת קרחון מושלגת. שטרן פורץ את הדלת הכבדה בנשק שלוף. במרכז החדר, תחת קרני אור אינפרא-אדום שחשפו צופן אלפבית עתיק ומפת אוצר משפחתית, עמד הציור הגנוב. מולו ניצב 'האדריכל' – מזויף האמנות הראוותן ג'וליאן ואנס, שאקדח טעון בידו. 'הציור הזה נשדד ממשפחתי לפני מאות שנים! המוזיאון קבר את האמת!' צרח ואנס בקור מקפיא דם. שטרן צעד קדימה בצעדים מדודים, קור רוח של צלף בעיניו: 'אמת לא חושפים באמצעות פשע, ג'וליאן'. בשבר שנייה של הסחת דעת, כשהרוח בחוץ טלטלה את מבנה המתכת, שטרן זינק, הכניע את הגנב בקרב פנים אל פנים מהיר, והשיב את היצירה למקומה יחד עם פענוח הצופן היסטורי.
