תסריטאי של חיים אחרים: על האמנות המוזרה של איבוד שליטה במנוחה
משהו ברוח הערב של קופנגן מזכיר לי תמיד שחקנים בהצגה שהבמאי שלה נרדם באמצע המערכה השנייה. הים שקט, הערסל שלי מקבל את כובד המשקל של החרטות שלי בברכה, ואני מהרהר בבני אנוש שמנסים לביים את חייהם כאילו היו סדרת דרמה יוקרתית. השבוע יום הולדת לניב סולטן, בחורה שיודעת דבר או שניים על תסריטים מורכבים ודרמות ריגול. אבל בעוד שבטלוויזיה יש תסריטאי שדואג שהכל יתחבר בסוף, בחיים האמיתיים התסריטאי בדרך כלל שיכור או לפחות בעל חוש הומור די מעוות.
המדע המדויק של אכזבות מתוכננות
קחו למשל את אמנון. אמנון היה מהאנשים שמנהלים את חיי האהבה שלהם באקסל. הוא חישב את מועד הצעת הנישואים לנטלי שנתיים מראש, לפי אחוזי לחות, שער החליפין של הבאט והתחזית האסטרולוגית של חתול הרחוב שלו. הכל היה מוכן: ריזורט חמישה כוכבים, שמפניה מצוננת לזווית של ארבע מעלות, ושקיעה מוזמנת מראש בקצה המזח. הוא שכח רק פקטור אחד קטן – את המציאות, שכידוע שונאת שמתכננים בלעדיה.
כשהם נחתו, מערכת החשמל של האי קרסה בגלל מונסון בלתי מתוכנן. הקשר עם נציג המלון נקטע כשהסוללה בסמארטפון המשוכלל שלו שבקה חיים. במקום לימוזינה, הם מצאו את עצמם על קטנוע רעוע, מנסים לנווט בחשיכה מוחלטת דרך שבילי בוץ. ה-GPS החליט שהם בלב האוקיינוס, והזרם על השביל פשוט סחף אותם לעבר כפר דייגים נדחוק, רחוק שנות אור מהבריכה האולימפית והסדינים מכותנה מצרית.
כשהתסריט נקרע, השחקנים מתחילים לחיות
במקום הצעת נישואים לאור נרות מול צלם מקצועי, הם מצאו את עצמם יושבים תחת סוכת פח דולפת, אוכלים פאד-תאי מחריד מבעלת בית חסרת שיניים שהגישה להם תה צמחים פושר. אמנון היה על סף התמוטטות עצבים. מבחינתו, הסרט של החיים שלו כשל בקופות. הוא הביט בנטלי, מוכן לשטף ההאשמות והדמעות שיסיימו את הקשר המתוכנן לעילא.
אבל נטלי, שלבשה שמלת ערב שקצוותיה היו ספוגים בבוץ טרופי, פשוט התחילה לצחוק. צחוק בריא, משחרר, כזה שמפרק את כל הדרמה המלאכותית ומשאיר רק את מה שאמיתי. ואז אמנון הבין: היופי אף פעם לא נמצא בסצינה המבויימת היטב, אלא דווקא בפספוסים שלפני ה'קאט'. הוא שלף את הטבעת מכיס המכנסיים הספוגים, בלי נאום מוכן מראש ובלי תאורנים. היא אמרה כן, תוך כדי שחתול סקפטי יורק לצידם עצם של דג.
אנחנו מבלים את רוב חיינו בלנסות להיות במאי על סט של סרט שמעולם לא אושר לתקציב. בסוף, הכיסא הנוח ביותר הוא הערסל, והתסריט הכי טוב הוא זה שבו נתקעים בגשם עם אדם שמוכן לצחוק איתך על הבוץ. החיים שוברים לכולנו את התוכניות, אבל לפעמים השברים הם בדיוק מה שזקוקים לו כדי לראות מה יש בפנים. קחו שאיפה, תפסיקו לביים – ויהיה בסדר.
