שתי מילים של גבורה: הזיכרון, השורשים והמורשת של נתנאל שקרון
קריאה אחת שהצילה חיים
ברגעים שביומוני החדשות חולפים במהירות מאירוע לדיווח הבא, ישנם פרטים אנושיים קטנים שנחרתים בזיכרון ואינם מרפים. בשעות הצהריים של ערב יום הכיפורים, נתנאל (נתי) שקרון, אנליסט מערכות מידע בן 48 מהיישוב עלי זהב, הגיע יחד עם בנו הבכור יואב בן ה-16 למעיין עין רעייה. התוכנית הייתה פשוטה ומוכרת: טבילה שקטה במים הצלולים כחלק מההכנות הרוחניות לקראת החג. אולם, בעת שסימנו להתארגן במכוניתם, הופיע מחבל חמוש ופתח בירי מטווח קצר. בטרם נפגע בעצמו, הספיק נתנאל להבחין בסכנה ולצעוק לבנו: 'מחבל, רוץ!'. האזהרה המהירה והנחושה הזו, שנאמרה בשניות האחרונות לחייו, היא שאפשרה לנער להימלט מהזירה ולהציל את חייו.
שורשים עמוקים ומורשת משפחתית
בשיחות עם בני המשפחה והשכנים בעלי זהב, מתברר כי גבורתו וצניעותו של נתנאל היו חלק בלתי נפרד מזהותו ומסיפור חייו. משפחתו נושאת עמה היסטוריה עמוקה של אמונה ומסירות: לפני כ שבעים שנה נרצח סבו, הרב יעקב שוקרון, בעת שעמד על מדרגות בית הכנסת בעיר מדאה שבאלג'יריה. האירוע ההוא הוביל את הוריו של נתנאל לעלות לארץ ישראל ולטעת בה שורשים. נתנאל, שגדל על ברכי המסורת של יהדות אלג'יריה, היה פעיל מרכזי בבית הכנסת הספרדי ביישובו, הקפיד לשמר את נוסחי התפילה והניגונים העתיקים מבית אבא, והשקיע מחשבה רבה בחינוך ילדיו ובחיזוק הקשר המשפחתי.
תמיכה קהילתית ומבט קדימה
נתנאל הותיר אחריו את רעייתו, ד"ר מירב שקרון, מרצה באוניברסיטת אריאל, ואת ששת ילדיהם – יואב, טליה, יעל, תמר, נועה ואור בן הארבע. במסע הלוויה שנערך במוצאי יום הכיפורים בבית העלמין בעלי זהב, התכנסו מאות מתושבי האזור כדי לעטוף את המשפחה בשעה הקשה. יואב הבכור ספד לאביו בהתרגשות רבה והודה לו על הגנתו ועל השנים המשותפות. בימים אלה, צוותי החירום הקהילתיים והמועצה האזורית מלווים את המשפחה באופן רציף, תוך תכנון יוזמות חינוכיות וקהילתיות שינציחו את פועלו, צניעותו ומסירותו של נתנאל לבית ולסביבתו.
