תיאוריית הכוסית והקישוא - סיכום.
הרבה לפני הופעת ה"כוסית" הישראלית, המילה הערבית לקישוא - כוסא - נכנסה לשפה היידיש-ירושלמית בצורות קוסה/קוסא (עם האות קו"ף בכתיבה, כדי שלא יזכיר כוס-שתיה), ושימשה בתחילת המאה ה-20 גם ככינוי לאישה מושכת.
(השוו לדלעת-pumpkin במשמעות של אהובה-מתוקה באמריקה מאותה תקופה, ולכינוי הלא-מחמיא הידוע "בטטה").
המילה המשיכה לשפה העברית בתור 'קוסה' (עברית-עממית מבוססת יידיש-ירושלמית) ו'כוסה' (עברית-גבוהה שהתעקשה להקפיד על הכ"ף של המקור הערבי), כי המילה 'קישוא' הייתה תפוסה ושנויה-במחלוקת וכדי להימנע מלהשוות בחורות מושכות למלפפון (אליעזר בן-יהודה והוועד ללשון-העברית התעקשו שהמילה 'קישוא' תשמש עבור מלפפון, עד שב-1944 הוועד החליט שהציבור קובע ושאכן 'קישוא' זה לא מלפפון, ושהעיתונים ומודעות-השיווק יכולים להפסיק לכתוב 'כוסה' בכל מקום).
אחרי ה'כוסה' (שנות ה-20) וה'חתיכה' וה'שאפה' של שנות ה-40 (שתיהן בהשפעת המילה והכינוי 'שקפה' בערבית ועוד מילה-שגם-כינוי ל'חתיכה' ביידיש), הגיעו גם הצורות 'קוזינה' ו'קוזינע' (שנות ה-50), שכל מיני בלשנים מתעקשים שהן רק ממקור של "בת-דודה", כמו cousin באנגלית, ושוב עם השפעה של יידיש - וכאילו אין בשפה כבר מילים דומות בצורות 'קוסה' ו'כוסה', וכאילו שאין אפשרות מתבקשת לעוד השפעה ערבית (בה הביטוי "בינת-עמי" - בת-דודי - משמש גם ככינוי לאהובה ולבת-זוג ולאישה נחשקת, על רקע היסטורי בו נישואין בין בני-דודים נחשבו לאידיאל ולשאיפה ולשמירה על כבוד-המשפחה-והחמולה, וספציפית במיוחד כאשר הגבר מתחתן עם בת-דודה מהצד של אבא, שרק בו הדוד נקרא 'עמי').
ובהמשך ואחרי ה'פצצה' של שנות ה-60 (שיכולה להיות גם "פצצת מין" ונחשבת בין-לאומית ואמריקאית, אך גם קיימת בערבית, בה כותבים 'קונבולה' ואומרים 'קומבולה', כשבאזור שלנו מוסיפים גם את המילה לטיל, 'צארוח', למישהי שהיא ממש פגז) - הגיעה הצורה 'כוסיה' (שנות ה-70), שכמו 'כוסה' בתקופה הזאת, שימשה בעיקר בתור כינוי-גנאי, בהשפעת השימוש הערבי ב'כוס' לקללות, שהשתרש והתפתח גם בעברית.
כפי שמחקרים מראים שנשים שהן "מושכות מהממוצע", סטטיסטית, יותר שומעות מגברים ומנשים כינויי-גנאי כגון "ביץ'" ו"בימבו" ו"גולד-דיגר" ו"airhead" ו"בלונדינית מטומטמת" ועוד, לעומת נשים "ממוצעות" - אז למרות ש'כוסיה' ו'כוסה' שימשו בעיקר ככינוי-גנאי, הן הופנו בפועל בעיקר כלפי נשים מושכות.
מ'כוסיה' התקבלה צורת-הרבים 'כוסיות', וממנה התקבלה צורת-היחיד 'כוסית', לקראת סוף שנות ה-70.
ובשנות ה-90 ה'כוסית' כבר הייתה יותר בשימוש מ'פצצה', 'קוזינה', 'חתיכה' ו'שאפה', וכפי שהיא היום.
.
Placeholder - NO/OP