וויסקי, עוקצנות הדדית והוליווד: הסיפור הלא-מצונזר של וויליאם פוקנר
הקרב הגדול של הספרות: בשנת 1947 נשאל וויליאם פוקנר מול סטודנטים באוניברסיטת מיסיסיפי מי הם הסופרים הגדולים בדורו, והציב את עצמו בראש הרשימה. את ארנסט המינגוויי הוא דחק למקום הרביעי בלי להסס, תוך אבחנה ארסית במיוחד. "הוא לעולם לא השתמש במילה שתשלח קורא לפתוח מילון", ציין פוקנר, והצית את אחת היריבויות הלוהטות והמבריקות בתולדות הכתיבה האמריקאית.
התגובה של המינגוויי: ארנסט המינגוויי, שלא נשאר חייב, מיהר להשיב אש לכל עיתונאי שביקש ציטוט. "פוקנר המסכן", לגלג המינגוויי בפני חבריו, "הוא באמת חושב שרגשות גדולים מגיעים ממילים של עשרה דולר?". הוויכוח הסוער הזה הגדיר את הפער בין השניים: פוקנר בנה משפטים פתלתלים וגדושי יצר, בעוד המינגוויי ליטש כל מילה לסכין קצבים.
ממשמרת לילה במפעל כוח לאולפנים המיוזעים של הוליווד
המשמעת של מיסיסיפי: הדרך של פוקנר אל התהילה העולמית לא עברה בבתי קפה פריזאיים אלגנטיים או באירועי יחסי ציבור נוצצים. את יצירת המופת שלו "בשכבי על ערש דווי" (As I Lay Dying) הוא כתב במשך ששה שבועות בלבד, תוך כדי עבודה מפרכת במשמרות לילה כפועל בתחנת כוח מקומית. הוא הניח את הטרנסקריפט על גבי תוף מתכת, וכתב ללא הפסקה בין ארבע לפנות בוקר לצהריים.
הטלפון מהוליווד: בשנות השלושים, כשהחובות העמוקים איימו להכריע אותו, הבמאי ההוליוודי האגדי הווארד הוקס הזמין את פוקנר לכתוב תסריטים בלוס אנג'לס. פוקנר תיעב את האווירה של קליפורניה והגדיר את הישיבות עם מפיקי האולפנים כאירוע בלתי מוסרי בעליל. למרות זאת, הוא חתום על תסריטי מופת כמו "התרדמה הגדולה") (The Big Sleep) ואף עיבד לקולנוע את "להחזיק ולאבד" של יריבו המושבע, ארנסט המינגוויי.
בקבוק בורבון חצי ריק על גבי המצבה
השתייה והמשמעת: השמועות על חגיגות השתייה של פוקנר הציפו את הוליווד, אך בשטח הייתה לו משמעת ברזל. הוא סירב לכתוב תחת השפעת אלכוהול, ושמר את השתייה הכבדה כירידת מתח מתוכננת רק לאחר שהגיש כתב יד שלם להוצאה. פוקנר טען בציניות שכל מה שכותב אמיתי זקוק לו כדי לעבוד אלו נייר, טבק, מעט אוכל ובקבוק וויסקי.
המחווה העובדתית: בשנת 1949, כשבישרו לו שזכה בפרס נובל לספרות, פוקנר לא מיהר למסיבות עיתונאים אלא המשיך לעבוד בחווה שלו במיסיסיפי. עד היום, מעריצים שמגיעים לחלקת הקבר שלו בעיירה אוקספורד מניחים על מצבת האבן בקבוקי בורבון חצי ריקים, כמחווה ישירה לסופר שלא ניסה למצוא חן בעיני אף אחד.
