האדמה שאינה מתחלקת: המסע של דורון גיל אל עומק יערות בוסניה
הערפל היורד על הרי דינארה במזרח בוסניה לא דמה במאומה לאוויר היבש של מדבר יהודה, אך עבור דורון גיל, המשקל בחזה נותר אחיד. הוא שכבר הלך בין הריסות של הסכמים, ראה כיצד כל פעימת נסיגה או ויתור טריטוריאלי מולידה גל נוסף של אלימות, והקשיב לקולות הגואים בשנים האחרונות הקוראים ליישוב מחדש של הארץ כולה מהנהר ועד הים. כשמאחוריו הצעות מופשטות למודלים קונפדרטיביים של "שתי מדינות, מולדת אחת", הוא חש שהמילים איבדו את אחיזתן במציאות. כדי לשבור את הרעש הפוליטי ולמצוא תשובה נקייה, הוא ארז תרמיל יחיד ונכנס לעומק השמורה המושלגת בבוסניה, במטרה לפנות ישירות למקור היחיד שנותר לו – אלוהים.
הצללים של סרייבו והקנטונים הבוסניים
המקתקה של טיפות המים שטפטפו מגג בקתת העץ המבודדת הייתה הצליל היחיד ברדיוס של קילומטרים. דורון פרס את מפת הבלקן על שולחן העץ הגס. בוסניה, שחולקה בעקבות הסכמי דייטון למודל מורכב של ישויות, קנטונים וממשלים משותפים, נראתה על הנייר כמו ההוכחה לכך שניתן לחלוק מולדת מדממת. אך ככל שדורון שוחח ביומו הראשון עם זוראן, מבוגר מקומי מיוגוסלביה לשעבר שמכר לו ציוד הספקה, המציאות הצטיירה באור אחר. – אנשים חושבים שקונפדרציה היא נוסחה מתמטית, אמר זוראן בעודו מעביר סמרטוט יבש על דלפק העץ. – אבל נוסחאות לא מרגיעות את הפחד של אב שמביט בשכן שלו מהגדה השנייה של הנהר.
הדילמה בלב היער
ביום השלישי להתבודדות, כשהשלג החל לעטוף את גזעי האורן העתיקים, ישב דורון על גזע עץ כרות בעיניים עצומות. הוא העלה ברוחו את הרעיון הקונפדרטיבי: גבולות פתוחים, שתי מדינות ריבוניות החולקות את אותה תחושת מולדת, ללא עקירת יישובים וללא שלילת הזיקה ההיסטורית. הניתוח התיאורטי נשמע מפתה, כמעט אוטופי. אך הזיכרונות הישראליים שורפים מדי. בכל פעם שהונפף קלף ההתנתקות או ההתרחקות, המציאות הביטחונית רק האמירה. מנגד, השאיפה לפתרון מוחלט החזירה אותו תמיד לשאלה הבסיסית: האם אפשר בכלל לקיים שילוב כלשהו כשהקיום עצמו נתפס כמלחמה על גורל ייחודי?
שיחה בשפה שאין לה מילים
לקראת ערב הגיע אל הבקתה מילאן, רועה צאן קשיש מאזור סרברניצה, שנכנס כדי להתחמם ליד התנור. השניים ישבו בשתיקה ארוכה לפני שמילאן הביט בדורון ושאל בשפה אנגלית משובשת על מעשיו ביער. – אני מחפש תשובה מאלוהים, השיב דורון בקול שקט. – שואל אותו האם יש דרך לשני עמים לחיות יחד באותה פיסת אדמה, או שכל ניסיון כזה הוא אשליה מסוכנת. מילאן לגם מהתציות החמות, נשף באיטיות והניח את כפות ידיו המחוספסות על הברכיים. – אלוהים לא כותב חוקות, דורון, השיב הרועה. – אלוהים נתן לאנשים את האדמה, אבל את הפחדים הם הביאו בעצם. אם השכן שלך מאמין שהקיום שלך מוחק את שלו, שום נייר עם חותמת לא ישנה את זה.
המסקנה השקטה על שביל החזרה
בבוקר הרביעי, בעוד שמש צהובה וקרה פילחה את צמרות העצים, ארז דורון את חפציו ויצא לדרך חזרה לכיוון הכביש הראשי. המסע לבוסניה לא סיפק לו נוסחת קסם פוליטית או חזון נבואי, אך הבהיר לו את הגבול החד שבין רעיונות מופשטים על נייר לבין האמת של השטח. מודל הקונפדרציה, על כל אלגנטיותו התיאורטית, אינו יכול להתקיים באוויר ריק מביטחון ומאמון יסודי. כשצעד על השביל הבוצי, הבין דורון שהשאלה אינה איזו מפה מצוירת על הנייר, אלא האם התקיימה אי פעם נכונות אמיתית להכיר בזכות הבלעדית של הצד השני לחיות ללא איום. את התשובה הזו, הוא ידע, לא ימצא ביערות הבלקן, אלא במציאות הקשה והיומיומית שמחכה לו בבית.
