ריחוף בין שולחנות המשרד
בתוך אולם משרדי רגיל לגמרי, בין כיסאות פלסטיק מסודרים לעמודים לבנים, התרומם לאחרונה מהרצפה אב-הטיפוס הרביעי של הסטארטאפ Utopia Labs — כלי הטיס הניסיוני Coandă V4. במבט ראשון העין מחפשת אינסטינקטיבית את מה שחסר: אין כאן כנפיים פרושות, ואין ארבעה פרופלורים מסתובבים כמו ברחפן קלאסי. ובכל זאת, השלד השחור עם הכבלים והחישורים מחזיק את עצמו באוויר, מתאזן בעדינות ונע הצידה בשקט יחסי.
את הסרטון פרסם ראש המותג של החברה, איאן ג'ו (Iain Jo), שצוותו — הכולל בין היתר את המהנדס ראסמוס האושילד (Rasmus Hauschild) — עובד על הפרויקט כבר כמה דורות של אבות-טיפוס. ג'ו לא ניסה להצניע את ההתלהבות וכתב בפשטות שהכלי "נראה כמו חללית אמיתית". כשמסתכלים על הפריים שבו הכלי נטוי בזווית חדה מעל רצפת החדר, קשה שלא להבין מאיפה התחושה הזו מגיעה.
הטריק האווירודינמי שמאחורי ה"וואקום": אפקט קואנדה
איך דבר כזה בכלל נשאר באוויר? הפיתוי הראשון הוא לחשוב שמדובר במכונה שמבטלת את כוח הכבידה או מרחפת בלי לדחוף אוויר בכלל, אבל המציאות ההנדסית מעניינת לא פחות — והיא נשענת על עיקרון אווירודינמי מוכר בשם אפקט קואנדה (Coandă Effect). בתוך גוף ה-Coandă V4 פועלים מאווררי תעלה חשמליים (EDFs — Electric Ducted Fans) שדוחפים זרם אוויר מהיר לאורך משטחים שחורים מעוקלים.
האוויר נדבק לעיקול: במקום להמשיך בקו ישר, זרם האוויר המהיר "נצמד" לפני השטח המעוקלים של הכלי וגולש לאורכם. התנועה המהירה הזו סוחפת איתה אוויר מהסביבה ויוצרת מעל הגוף המעוקל אזור מובהק של תת-לחץ — מעין אפקט יניקה שמושך את הכלי כלפי מעלה. בסוף העיקול זרם האוויר כן מופנה כלפי מטה, כך שחוקי ניוטון נשמרים במלואם, פשוט בלי להבים חשופים שמסתובבים במהירות מסוכנת.
שמירה על יציבות בלי תנועה קדימה: כדי שהכלי לא יתהפך או ייסחף אל הקיר הקרוב בתוך שתי שניות, מותקנים בו נחירי ניהוג דחף (Thrust Vectoring Nozzles) שמסוגלים להפנות את זרם האוויר לכל כיוון בזמן אמת. כך ה-V4 מסוגל להישאר תלוי במקום, להטות את גופו ולבצע תנועות צדדיות מדויקות גם בלי למהר קדימה כמו מטוס.
מה השתנה באב-הטיפוס הרביעי (V4)
המעבר מתאוריה לריחוף יציב הוא בדיוק המקום שבו רוב הניסויים מבוססי קואנדה נשברים. קל יחסית להדגים את האפקט במנהרת רוח או על חוט קשור לשולחן, אבל לייצב כלי חופשי באוויר — שכל סטייה של מעלה אחת משנה בו את זרימת האוויר על המשטח — דורש שעות אינסופיות של ניסוי, טעייה וריסוקים קטנים. קל לדמיין את השניות המתוחות בחדר הניסוי לפני שמעלים מצערת בפעם הראשונה אחרי חודשים של כתיבת קוד מחדש, כשאי אפשר לדעת אם הכלי יתאזן או ייזרק אל העמוד הקרוב.
ארבעה שדרוגים מרכזיים בגרסת V4: לפי הנתונים שפרסמה Utopia Labs, הגרסה הרביעית עברה דיאטה משמעותית והיא קלה ב-6 קילוגרמים מהגרסה הקודמת (V3). לצד ההפחתה במשקל, הצוות בנה שלדה קשיחה יותר שמצמצמת רעידות, התקין מערכת הנעה מחודשת, כתב מחדש מאפס את תוכנת הבקרה והייצוב (firmware), והצליח להפעיל את כל המערך הזה על שלוש סוללות בלבד.
מהחדר הסגור אל השמיים שמעל העיר
החזון ארוך הטווח של Utopia Labs שאפתני במיוחד: לבנות כלי טיס אישי ("מכונית מעופפת") שימריא וינחת אנכית כמו רחפן, בלי צורך במסלול המראה, וברגע שהוא באוויר יטוס קדימה ביעילות ובחיסכון אנרגטי של מטוס. אם יצליחו, היתרון הבטיחותי של היעדר להבים חשופים ברור מאליו — במיוחד בסביבה עירונית צפופה.
ובכל זאת, המציאות מציבה כמה קירות גבוהים: מערכות מבוססות אפקט קואנדה ידועות בנצילות אנרגטית נמוכה יותר מפרופלור פתוח, מה שמקצר משמעותית את זמן הטיסה על סוללות. מעבר לכך, ריחוף רגוע בתוך אולם סגור בלי רוח הוא סיפור אחר לגמרי מהתמודדות עם משבי רוח צד פתאומיים בחוץ, ועם נשיאת משקל של נוסע אנושי שלם.
מחשבה אישית לסיום: מעניין מה היה אומר המהנדס הרומני אנרי קואנדה, שתיאר את האפקט הזה לפני יותר ממאה שנה, אילו היה נכנס היום לחדר משרדי ורואה שלד שחור בלי כנפיים מרחף בשקט ליד מכונת משחקים וכיסאות פלסטיק. באופן אישי, אני ספקן מאוד שנראה את ה-V4 מחליף את הפקקים בדרך לעבודה בשנים הקרובות — הפיזיקה של משקל וסוללות עקשנית מדי. אבל יש ערך עצום בצוותים שמסרבים להסתפק בתבנית הקבועה של "עוד רחפן עם ארבעה פרופלורים" ומתעקשים לבדוק אם יש דרך אחרת להחזיק מכונה באוויר. לדיווח נוסף על אב-הטיפוס ניתן לעיין ב-Aviation24.