וילהלם פויגט נולד בשנת 1849 בפרוסיה.
וילהלם פויגט נולד בשנת 1849 בפרוסיה. הוא היה אדם קשה יום שבילה חלק נרחב מחייו הבוגרים (קרוב ל-30 שנה) בין כותלי הכלא בגין עבירות קטנות כמו זיוף וגניבה.
בשנת 1906, כשהוא בן 57, שוחרר פויגט פעם נוספת מהכלא. הוא ניסה לפתוח דף חדש ולעבוד כסנדלר, אך נתקל בבירוקרטיה הנוקשה של האימפריה הגרמנית: החוק אסר על בעלי עבר פלילי להתגורר בערים הגדולות ללא רישום, ומצד שני – ללא מקום מגורים קבוע, הוא לא יכול היה להשיג רישיון עבודה או דרכון. פויגט מצא את עצמו מובטל, מחוסר כל ומגורש מכל מקום.
בייאושו, הוא הבין שאם המערכת לא מאפשרת לו לחיות כאזרח שומר חוק, הוא יאלץ להשתמש בחולשה הגדולה ביותר שלה: הסגידה למדים.
החברה הפרוסית של אותם ימים הייתה חברה מיליטריסטית בצורה קיצונית. קצין צבא נחשב לחצי-אל, ואיש לא העז להטיל ספק בפקודה של אדם הלובש מדים.
פויגט החל לאסוף מחנויות יד שנייה שונות חלקי מדים של קפטן (האופטמן) במשמר הקיסרי הפרוסי. הוא התאים את המדים למידותיו, קנה כובע תואם, וביום הגורלי – 16 באוקטובר 1906 – הוא לבש את המדים ויצא לרחובות ברלין.
פויגט נסע ברכבת אל פרבר קרוב לברלין בשם קפניק. בדרכו, הוא הבחין בשני כוחות של חיילים (שכללו יחד כ-10-12 חיילים) שהיו בדרכם חזרה לבסיס.
בסמכותיות רבה ובקול רועם, ניגש פויגט אל מפקדי הכוח, הציג את עצמו כקפטן, והודיע להם כי הוא פועל תחת "פקודה קיסרית עליונה וסודית". הוא פקד עליהם לבטל את תוכניותיהם ולהצטרף אליו למשימה דחופה. החיילים, שחונכו לציית לכל דרגה בכירה מהם ללא עוררין, הצדיעו מיד והלכו אחריו.
פויגט ופקודיו שלו עלו על הרכבת לקפניק. עם הגעתם, הוא צעד בראש החיילים ישירות אל בניין העירייה המקומי.
כשהגיעו לעירייה, פויגט פקד על החיילים לחסום את כל היציאות והכניסות. הוא נכנס ללשכתו של ראש העיר, האשים אותו בשחיתות ובניהול ספרים כפול, ועצר אותו במקום. לאחר מכן, הוא פנה אל גזבר העירייה ופקד עליו להחרים את כל קופת המזומנים של העיר לצורך "חקירה קיסרית".
הגזבר המפוחד מסר לו סכום של 4,002 מארק ו-37 פפניג. פויגט אפילו חתם על קבלה רשמית בשם "פון מאלצאן" (שם בדוי של קצין).
כדי להשלים את ההצגה, הוא פקד על שני כלי רכב אזרחיים לעצור, העלה עליהם את ראש העיר המושפל ואת הגזבר תחת שמירה של חיילים, ושלח אותם ישירות למטה המשטרה בברלין לצורך "חקירה". לחיילים שנותרו לשמור על העירייה הוא פקד לעמוד על המשמר במשך חצי שעה נוספת ולא לאפשר לאיש לצאת.
בזמן שהחיילים שמרו בנאמנות על הבניין, פויגט ניצל את המהומה, נכנס לחדר צדדי, פשט את המדים, לבש בגדים אזרחיים רגילים ונעלם עם שקי הכסף אל תחנת הרכבת.
כשהחיילים בברלין הבינו שראש העיר העצור הגיע ללא שום מסמכים רשמיים, וכשהחיילים בקפניק הבינו שהקפטן שלהם פשוט התאדה, התרמית נחשפה. הסיפור הפך מיד לסנסציה לאומית ובינלאומית. העיתונות הגרמנית והעולמית לעגה למערכת הצבאית הפרוסית, שהוכיחה שאדם עם שפם ומדים יכול לשלוט בה בקלות.
פויגט לא נהנה מהכסף לאורך זמן. עשרה ימים לאחר מכן, ב-26 באוקטובר 1906, הוא נעצר בעקבות הלשנה של חבר לתא לשעבר שידע על תוכניותיו.
במשפטו, פויגט לא הכחיש דבר. הציבור הגרמני, ואפילו השופטים, נשבו בקסמו של הסנדלר שהעמיד מראה מול פניה של החברה המיליטריסטית. הוא נידון ל-4 שנות מאסר, אך ישב רק שנתיים.
הקיסר וילהלם השני בעצמו השתעשע כל כך מהסיפור (ואף אמר שזה מוכיח איזה צבא ממושמע ונהדר יש לו), והעניק לפויגט חנינה מלאה באוגוסט 1908.
עם שחרורו, פויגט הפך לסלבריטאי ענק. הוא הופיע בתוכניות, הצטלם במדי הקפטן (הפעם באופן חוקי), חתם על גלויות, ואפילו הוציא ספר זיכרונות. הוא זכה להכנסה קבועה ממעריצים עשירים, עבר להתגורר בלוקסמבורג, וחי את שנותיו האחרונות בנוחות יחסית עד למותו בשנת 1922.
עד היום, בחזית בית העירייה של קפניק (המשמשת כיום כרובע בברלין), עומד פסל ברונזה של וילהלם פויגט במדי הקפטן, כסמל לאחד ממעשי העוקץ המשעשעים והחכמים בהיסטוריה.
