השיעור המדמם מיוגוסלביה והמבוי הסתום בין הירדן לים: ניתוח השוואתי של חזון המדינה האחת מול חלופת ההפרדה התשתיתית
כחוקר שהקדיש עשרות שנים לניתוח מנגנוני התפרקותן של פדרציות רב-לאומיות בבלקן ובמזרח אירופה, אני מוצא דמיון מטריד בין השיח המתרחב סביב מודל 'מדינה אחת לשני עמים' במרחב שבין הירדן לים לבין הניסיונות ההיסטוריים לכפות מסגרת מדינית משותפת על קבוצות לאומיות בעלות זיכרון היסטורי טראומטי. הרעיון להחליף סכסוך לאומי ממושך במסגרת אזרחית יחידה מציע לכאורה פתרון אלגנטי למציאות של שזירה גיאוגרפית ודמוגרפית עמוקה. אולם ניתוח מנגנוני העומק הפוליטיים והביטחוניים מלמד כי כפיית מבנה דו-לאומי במקום שבו אין אמון בסיסי אינה פותרת את הסכסוך, אלא מעבירה אותו ממישור יחסי החוץ אל תוך מנגנוני המדינה עצמה.
הקסם של המדינה האחת והטיעונים המרכזיים של מצדדיה
כדי להבין את משיכתה של הצעת המדינה האחת, יש לבחון ברצינות את טיעוני תומכיה, המגיעים מזוויות פוליטיות מנוגדות. מן הצד האחד, מבקרים רבים מציגים את השזירה הטריטוריאלית והכלכלית שנוצרה מאז 1967 כעובדה קבועה. לשיטתם, הפריסה הישובתית, התשתיות המשותפות והחיבור הגיאוגרפי ההדוק הפכו את רעיון החלוקה הפיזית לשני שטחים ריבוניים ונפרדים לבלתי יישומי בעליל. מן הצד השני, חוקרים ואנשי מעשה מדגישים את העובדה כי מיליוני בני אדם כבר חולקים מרחב יחיד, ולכן הענקת זכויות אזרחיות ופוליטיות שוות במסגרת חוקתית אחת נתפסת בעיניהם כפתרון היחיד המבטיח שוויון ויציבות ארוכת טווח.
הלקח הבלקני והתפרקותה של הפדרציה היוגוסלבית
כאשר בוחנים את הטיעונים הללו בעין השוואתית, הניסיון של יוגוסלביה לשעבר מציב תמרור אזהרה ברור. יוגוסלביה הייתה פדרציה משגשגת בעלת מערכת כלכלית משולבת, צבא פדרלי חזק ותשתיות משותפות שנבנו במשך עשרות שנים. למרות זאת, ברגע שהמערכת השלטונית עמדה בפני משבר פוליטי ושינוי דמוגרפי, המוסדות המשותפים לא שימשו כמנגנון ממתן, אלא הפכו לזירת קרב על השליטה בצבא ובמשאבים. בהיעדר זהות לאומית מאוחדת ואמון הדדי, כל מערכת בחירות פוליטית הפכה למפקד אוכלוסין לאומי, שבו כל קבוצה ראתה בניצחון היריב איום קיומי מיידי. התוצאה הייתה קריסה מהירה לתוך מלחמת אזרחים עקובת מדם בשנות התשעים.
מנגנוני הקריסה המבניים של משטר דו-לאומי ללא אמון
בניתוח מנגנוני מדינה, השילוב בין שתי קבוצות לאומיות בעלות נרטיבים מנוגדים וצבא יחיד מייצר את מה שנמדד במדעי המדינה כפחד ביטחוני פנימי. במדינה דו-לאומית בין הירדן לים, השליטה במנגנוני האכיפה, בחינוך, בקרקעות ובמדיניות ההגירה תהיה נתונה למאבק תמידי. קבוצה שתרגיש כי מאזן הכוחות הדמוגרפי או הפוליטי נוטה נגדה תפעל לחסום את החלטות הממשלה או להקים מנגנוני הגנה מקבילים. הלקח מבוסניה ומלבנון מלמד כי חלוקת כוח פוליטית המבוססת על מכסות עדתיות או לאומיות מובילה לשיתוק שלטוני מתמשך, שמדרדר במהירות לחוסר משילות ולצמיחת מיליציות חמושות.
החלופה הריאלית של הפרדה תשתיתית ומבנה קונפדרטיבי מודולרי
אם המדינה הדו-לאומית מובילה לקריסה מבנית והחלוקה הקלאסית משנות התשעים אינה ישימה במלואה, הפתרון הריאלי דורש אימוץ של מודל הפרדה מודולרי. במקום התנתקות פיזית מוחלטת או מיזוג פוליטי מלא, הניסיון האירופי מראה כי ניתן ליצור הפרדה של זהויות וסמכויות אזרחיות לצד שיתוף פעולה תשתיתי וכלכלי. דגם זה, המיושם בחלקו במודלים קונפדרטיביים, מבוסס על שתי ישויות פוליטיות ריבוניים ונפרדות המנהלות בנפרד את החינוך, השלטון, האזרחות והביטחון הבסיסי, אך מפעילות מנגנונים מתואמים בנושאי מים, אנרגיה, איכות סביבה ותחבורה.
תאימות מבנית ויציבות ארוכת טווח
ייעול הניהול במרחב דורש זיהוי מדויק של האינטרסים החיוניים לכל צד והפרדתם מהמאבק על ריבונות טריטוריאלית מוחלטת. במקום חזיונות מופשטים על היטמעות אזרחית משותפת, הדרך ליציבות בעשורים הקרובים מחייבת יצירת גבולות ניהוליים ופוליטיים ברורים שיבטיחו הגדרה עצמית לכל עם. העובדה ההיסטורית המוצקה מראה כי יציבות ארוכת טווח נבנית רק כאשר לכל קבוצה יש מרחב ריבוני מוגן, המאפשר לה לנהל את גורלה ללא חשש מתמיד משליטת הזולת.
