הסיפור של מקלארן אינו מתחיל במעבדות העיצוב המתקדמות של ימינו, אלא על מסלולי המרוצים המאובקים של ניו זילנד ואירופה בשנות ה-50 וה-60. ברוס מקלארן, נהג מרוצים צעיר ומוכשר מניו זילנד, ניחן לא רק ביכולת נהיגה יוצאת דופן אלא גם בהבנה הנדסית עמוקה ועזת מצח. בשנת 1963 הקים ברוס את קבוצת המרוצים שהרכיבה את המכוניות הראשונות שלה בסדנה צנועה, מתוך שאיפה אחת בלבד: לבנות את המכוניות מהירות, הקלות והמדויקות ביותר בעולם.
למרות מותו הטרגי של ברוס מקלארן בשנת 1970 במהלך נסיעת מבחן במכונית מרוץ חדשה במסלול גודווד, הלהבה שהצית לא כבתה. הקבוצה שהותיר אחריו המשיכה לפתור את האתגרים ההנדסיים המורכבים ביותר במסלול, והפכה לאחת הקבוצות המצליחות והמוערכות ביותר בהיסטוריה של ספורט המוטורי.
בשנות ה-80 וה-90, תחת הנהגתו של רון דניס, הפכה מקלארן למתרגמת הראשית של טכנולוגיה עתידנית לניצחונות במסלול הפורמולה 1. אחד מסימני ההיכר הבולטים של התקופה היה הופעתה של ה-MP4-1, מכונית הפורמולה 1 הראשונה בעולם שעשתה שימוש בשילדת סיבי פחמן (Carbon Fiber) – טכנולוגיה שעד אז נחשבה לדמיונית והפכה למדד האיכות של תעשיית הרכב כולה.
שנות הזהב של הקבוצה הגיעו לשיאן עם הגעתו של האגדה הברזילאית איירטון סנה. השילוב בין הנהיגה הפנומנלית של סנה לבין ההנדסה של מקלארן הוליד אליפויות עולם מרהיבות וקרבות מיתולוגיים. המורשת של סנה חקוקה כיום בדנ"א של מקלארן, ואף זכתה לחולק כבוד כעבור עשורים עם דגם העל מקלארן סנה (McLaren Senna) – מכונית המיועדת למסלול המנציחה את שמו של האלוף.
בשנת 1992 זעזעה מקלארן את עולם הרכב עם חשיפת המכונית שהגדירה מחדש את המושג "מכונית על": המקלארן F1. המעצב המודרני גורדון מארי קיבל יד חופשית ליצור את מכונית הכביש הטהורה ביותר שנוצרה אי פעם. היא כללה שלוש מושבים, כאשר מושב הנהג ממוקם במרכז לקבלת חווית נהיגה כמו במכונית מרוץ, ותא מנוע שצופה בזהב טהור לצורך בידוד חום מיטבי.
עם מנוע BMW V12 אטמוספרי ועוצמתי, הגיעה ה-F1 למהירות שיא של 386.4 קמ"ש – שיא שנשמר במשך שנים ארוכות כמכונית הסדרתית בעלת מנוע אטמוספרי המהירה ביותר בהיסטוריה. נדירותה של ה-F1 והישגיה הפכו אותה ליצירת אמנות מוטורית שערכה כיום מגיע לעשרות מיליוני דולרים במכירות פומביות, כאשר יחידות בודדות שלה נמכרות במחירים השווים לעשרות מכוניות על מודרניות.
לאחר הפסקה ממושכת מייצור מכוניות כביש עצמאיות (למעט שיתוף הפעולה האייקוני עם מרצדס בדגם ה-SLR), הוקמה בשנת 2010 זרוע הייצור הסדרתי "מקלארן אוטומוטיב". המציאות החדשה נפתחה עם ה-MP4-12C, שהציגה שלדת מונוקוק מסיבי פחמן ומערכת מתלים הידראולית מתוחכמת ששינתה את כללי המשחק בסגמנט.
השיא המודרני הגיע בשנת 2013 עם חשיפת ה-McLaren P1, חלק מתור הזהב של מכוניות העל ההיברידיות. ה-P1 שילבה מנוע טורבו כפול בנפח 3.8 ליטרים יחד עם מנוע חשמלי עוצמתי לייצור הספק נקי של 903 סוסים. הדגם הוכיח שחשמל אינו רק פתרון לירוקים, אלא כלי רב עוצמה להשגת ביצועי קצה חסרי תקדים.
כיום, מקלארן עומדת בפני אחת נקודות התפנית המשמעותיות ביותר בתולדותיה. בעוד הדילמה בעולם מכוניות העל בין היצמדות לשאגת מנוע הבנזין ב-300 קמ"ש לבין מעבר מלא לחשמל הולכת ומחריפה, מקלארן צועדת בבטחה לכיוון הנעה היברידית מתקדמת, דוגמת ה-McLaren Artura.
המבט אל העתיד כולל פיתוח פלטפורמות קלות משקל ייעודיות שיאפשרו שמירה על הדינמיקה והמשקל הנמוך המאפיינים את דגמי החברה, גם בעידן החשמלי המלא. מקלארן מוכיחה כי גם כאשר היא אומרת שלום למנועי הבנזין הטהורים, הרוח של ברוס מקלארן והשאיפה למצוינות הנדסית ימשיכו להוביל אותה בראש חץ החדשנות המוטורית.
